החלטה בתיק ס"ע 46532-06-12

1.       התובע אינו תושב ישראל, ואינו נמצא בישראל כבר מספר שנים. כשהתובע היה בישראל, הוא עבד במשך זמן מה אצל הנתבעת, ובתובענה שבפני הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו זכויות שונות שלטענתו הוא נותר זכאי להן בשל עבודתו אצל הנתבעת ועקב סיומה.

2.       בבקשה שבפני עותרת הנתבעת לחייב את התובע להפקיד ערובה בסך 5,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המשפט שייתכן שהתובע יחוייב בהן.

3.       לטענת הנתבעת מאחר שהתובע הוא תושב תאילנד, שאין לו נכסים בישראל, שכבר נמצא מספר שנים מחוץ לישראל ואינו צפוי לחזור לישראל, מוצדק לחייב אותו בהפקדת הערובה. זאת - גם בהתחשב בשיהוי הניכר שהשתהה התובע בטרם הגיש את תביעתו ובסיכויי התביעה, שלטענת הנתבעת - אינה נתמכת באסמכתאות רלוונטיות.

4.       לטענת התובע אין מקום לחייב אותו להפקיד ערובה, ויש לתת משקל לכך ש תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אינן כוללות תקנה דוגמת תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שתיקרא להלן : " תקנה 519" ). אמנם, התובע מודע לכך שתקנה 519 ניתנת לאימוץ גם בבית הדין לעבודה, מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אך טוען כי על פי ההלכה הפסוקה, אין זה המקרה שלפיו נכון לעשות שימוש באפשרות להורות על הפקדת ערובה.